בגיל המבוגר, שבר בירך הוא פעמים רבות נקודת מפנה במהלך הדרגתי של הידרדרות ביכולות התפקודיות הנמשך לאורך שנים הן בתפקוד הפיזי והן בתפקוד הקוגניטיבי. בשל ההשבתה החדה של יכולת המטופל ללכת באופן חופשי עקב כאב וחולשת שרירים נחשף הפער בין המצב שקדם לשבר בו האדם היה עצמאי בתפקודו למצב של מטופל הזקוק לעזרה צמודה.
אם לפני השבר ניתן היה לראות סימנים ורמזים לאותה ירידה, (למשל קושי לזכור תאריכים, שמות, דברים שנאמרו, השארת גז פתוח, או קושי בשליפת מילים מוכרות), לאחר נפילה ושבר ירך הקשיים האלו מתגברים והביטוי הקליני שלהם יותר ברור למטופל, לבני משפחתו ולצוות המטפל. בני המשפחה פעמים רבות מופתעים מההידרדרות, משום שעד לאירוע החריף (שבר) התייחסו לשינויים כחלק טבעי מהליך ההזדקנות ללא הבנה שמדובר במחלה המתקדמת לאיטה
מהו אחוז ההצלחה בשיקום לאחר שבר בירך?
אחרי דברי הפתיחה שעלולים אולי להרתיע, אנחנו רוצים להדגיש שבעזרת טיפול נכון ובשיתוף פעולה של המטופל ומשפתתו ניתן לטפל ברגל הפגועה, לחזק שרירים, לאזן כאב וגם להחזיר חלק מהיכולות התפקודיות שנפגעו.
עבודה נמרצת של כל הצוות הרב-מקצועי והתייחסות לכל המצוקות הפיזיות, הקוגניטיביות והרגשיות של המטופל מתוך מטרה להעמידו על הרגליים מהר ככל האפשר. כל יום שמטופל אינו פעיל ואינו הולך פוגע בסיכויו להחלים ולהשתפר בתפקודו.
מהם סוגי המטופלים הזקוקים לשיקום לאחר שבר בירך?
1. מטופלים סיעודיים – מטופלים עם שבר בירך, שהגיעו מלכתחילה עם מחלות כרוניות, כגון: מחלת פרקינסון, מחלת לב וירידה תפקודית משמעותית. למעשה, הם היו סיעודיים עוד לפני השבר, וכדי שלא ישתחררו לבית אבות סיעודי ויהיו מרותקים לכיסא גלגלים, תדירות השיקום גבוהה יותר ומטרתה לשפר את איכות הקימה מהמיטה והמעבר לכיסא הגלגלים בשלב הראשוני ולאחר מכן להעריך מחדש את מטרות השיקום.
2. אוכלוסיית הביניים – מטופלים עם מגוון רחב של יכולת תפקודית ומחלות כרוניות שהסתדרו עם עזרה חלקית טרם השבר והיו מסוגלים ללכת. היעד במקרה זה הוא ללמד אותם להתנהל בבית בבטחה בצורה הטובה ביותר .
3. מטופלים עם תפקוד גבוה – מטרתנו היא לאפשר להם לחזור לפעילות יומיומית עצמאית. במקרה הזה נתמקד בקצב ואיכות ההליכה, חצייה בטוחה של הכביש, חזרה לפעילות פנאי וכדומה.
פיזיותרפיה – העבודה מתמקדת על חיזוק שרירים, שיפור יכולת תנועתית. המטרות החשובה בדרך כלל הן השגת היכולת לקום מהמיטה,לקום מהכיסא,לרדת מדרגה ולהגיע ליכולת הליכה. בנוסף, פעילות לשיפור שיווי משקל, הגדלת טווח תנועת המפרקים וסיבולת לב ריאה.
במקביל לעבודה פרטנית של הפיזיותרפיסט, פעילות עצמאית בבית שמטרתה לעבוד בצורה מותאמת למצב המטופל על יציבות, שיוויי משקל בנוסף לחיזוק ושיפור הסיבולת.
תרגול ספציפי ורלוונטי
ההתמקדות היא בתפקודי היומיום, איך להתלבש ולהתרחץ לבד, האם יש צורך באביזרי עזר, איך חוזרים לשגרה, איך מתאימים את הבית למצב החדש, עם הציוד המתאים. כל זה בראייה כוללת של כלל הפרמטרים.
מעקב רפואי – חשוב כמובן לעקוב גם אחר תוצאות הניתוח לקיבוע השבר, האם הצלקת מתרפאת, האם אין התפתחות סיבוכים שכיחים ואם כן לטפל בהם. בהגעה לביקורות שלאחר הניתוח,מניעת פוטנציאל להתפתחות זיהום, בעיה בקיבוע השבר ועוד.
התמיכה רפואית כוללת איזון של הטיפול תרופתי, ומענה רפואי גם למחלות רקע ולקשיים אחרים שצצים לאורך הדרך.
מה הכלים שיסייעו להצלחת הטיפול?
1. מוטיבציה של המטופל. ככל שהמוטיבציה של המטופל גבוהה, כך סיכויי ההצלחה גדלים, משום שהוא ישתף פעולה, יתאמץ ויתמיד בטיפולים.
2. תמיכה של בן משפחה. תמיכה כזאת מאפשרת למטופל להרגיש מוגן יותר ומייצרת אצלו תחושת מסוגלות.
3. יכולת קוגניטיבית. יכולות קוגניטיביות גבוהות יאפשרו להתקדם להישגים תפקודיים טובים יותר. אבל חשוב להדגיש, שבזכות הטיפול המקיף, גם חולים במחלות נוירולוגיות כמו דמנציה הם בעלי סיכויי הצלחה גבוהים.
פיזיותרפיה-
לאחר הניתוח מתחילים בטיפולי פיזיותרפיה על מנת למנוע סיבוכים רפואיים שונים, ההמלצה היא להתחיל מיד לנוע ובכך נמנעים תופעות כמו קרישי דם, פצעי לחץ, דלקת ריאות ולסייע במניעת בלבול ודיסאוריינטציה.
חשוב להבין שבקרב מטופלים מבוגרים שברים בצוואר הירך עלולים להוביל למצבים של נכות ושל חוסר עצמאות. לעומת זאת תנועה ושיקום בשלבים המוקדמים תורמים רבות לשיפור התוצאות לטווח הארוך.
במהלך ההתאוששות יקבל המטופל תרגילים מדויקים והנחיות לביצוע בכל שלב ואף יקבל הדרכה על ביצוע נכון של הפעילויות היומיומיות.
